8 בינואר 2018

חוויות מומלצות כדי להרגיש מקרוב את זנזיבר האותנטית

בהרצאה החדשה שלי "מאחורי הרעלה -  הפנים האמיתיות של זנזיבר" אני חושפת לקהל את פניה של זנזיבר האותנטית, שרוב התיירים לא זוכים להכיר ומעניקה הצצה נדירה וקרובה לחייהם של תושבי האי.



אם גם אתם רוצים להרגיש מקרוב את זנזיבר האותנטית - הנה מספר חוויות והתנסויות מומלצות:

2 בינואר 2018

שיעורים חשוב לחיים שלימדו אותי קשישים מופלאים והבטחות לשנת 2018

בהרצאה החדשה שלי "למי קראתם זקנים?!" אני מביאה את סיפוריהם מעוררי ההשראה של ששה קשישים מופלאים, ששוברים את הסטראוטיפים על הזדקנות ומוכיחים שאף פעם לא מאוחר מדי לעשות שינוי כדי לחיות במלוא העוצמה, דווקא בגיל הזהב.

כל אחד מהם מלמד אותנו שיעור חשוב לחיים, שאם ננסה ליישם אותו בעצמנו, נוכל להפוך את חיינו לטובים, בריאים ונעימים יותר. אז לקראת השנה החדשה, הנה מספר הבטחות לעצמי:

1. חשיבה חיובית ומלאת הומור

"אל תיקחי את החיים יותר מדי ברצינות" אמר לי ג'וליו פודה בן ה-104 בחיוך שובה לב (ונטול שיניים) כששאלתי אותו מה הסוד שלו לחיים ארוכים. למען האמת, התשובה הראשונה שלו לשאלתי הייתה פשוט: "לא למות!" ואחריה צחוק גדול ומתגלגל...

אני ודוד ג'וליו, בן 104- מגלים את הסלפי 

אולי זה נשמע לנו מצחיק אבל מחקרים הוכיחו כי אופטימיות מאריכת חיים הרבה יותר מתכונות בריאותיות אחרות - היא מחזקת את המערכת החיסונית, מגבירה רגשות חיוביים, מפחיתה כאב ומשחררת מתחים.

אז השנה אני מבטיחה לעצמי להתמקד בצד הטוב של החיים: 
להפסיק לדאוג בנוגע למה שיהיה או לחפור במה שכבר היה ופשוט להתרכז בכאן ועכשיו, ולקבל באהבה את מה שהחיים מזמנים לי כי לכל דבר יש סיבה.

לא להשוות את עצמי לאחרים, להיות שמחה בחלקי ולהעריך כל יום מחדש את הזכות שניתנה לי לעסוק במה שאני אוהבת. 

לא לשכוח לעצור לרגע כדי ליהנות מהדברים היומיומיים הקטנים שעושים את החיים שלנו מופלאים: שיר שעושה שמח בלב, חיבוק עוטף של חברה טובה, התחושה הנפלאה של קרני השמש המלטפות את העור או אפילו טעמה המענג של עוגת שוקולד עשירה.  

והכי חשוב - לנסות למצוא את ההומור גם בסיטואציות לא קלות, ובמקום לכעוס, לשפוט, לבקר ולהתלונן -  פשוט לצחוק.... 

"צחוק הוא אחד מהדברים העיקריים שעוזרים לך להמשיך"  דורותי קוסטר, בת 100


2. לא לפחד לשבור מוסכמויות

זה לא פשוט ללכת נגד הזרם. זה לא פשוט להיות רווקה נטולת ילדים אחרי גיל ארבעים, זה לא פשוט להתפרנס מעיסוק לא שגרתי ללא ביטחונות או ערבויות לעתיד, זה לא פשוט ללכת אחרי התשוקה שלך ולהתמודד עם כל הלחצים הסביבתיים, עם החששות והפחדים, ולפעמים גם ספקות עצמיים. 
זה אולי לא פשוט אבל זה כל כך מעניין ולא הייתי רוצה שהחיים שלי ייראו אחרת.

אז השנה אני מבטיחה לעצמי ללכת בדרך שלי: 
להקשיב למצפן הפנימי שלי, שיודע היטב ובדיוק מה נכון לי עצמי. להתעלם מכל הקולות שאומרים לי מה ש"צריך" או מצופה ממני, ולהבין שמה שמתאים לאחרים לא תמיד מתאים לי, ולא בהכרח יעשה אותי מאושרת.

לשמור על הסקרנות שלי, על האופן הייחודי שבו אני חווה את העולם ומצליחה להעביר את זה הלאה. לא לפחד להיות שונה - להבין שמה שאני מביאה זה הדבר המיוחד שלי, שעושה אותי שונה מאחרים. 

להאמין בעצמי וביכולות שלי, לא לתת לאמונות השליליות לעצור בעדי מלנסות, להתמודד עם פחדים ולהפתיע את עצמי בכל פעם מחדש בדברים שאני יכולה להגשים.

"אני לא חושבת שמשהו הוא בלתי אפשרי. בתוכי יש את הכוח לעשות את כל מה שאני     רוצה בחיי" טאו פורשון לינץ', בת 97, רוקדת בתחרות ריאליטי לצד רקדן בן 26...


3. לדאוג לעצמי, לגופי ולנפשי

בגיל 20 אולי יכולתי להשתולל, לבלות עד אור הבוקר, לשתות ולהתהולל, לוותר על שעות שינה ואז לצאת ליום עבודה בלי למצמץ. השנים שעוברות מלמדות אותי שיכולת הספיגה של הגוף שלי הולכת ופוחתת, ושאני צריכה לשמור טוב יותר על הכלי החשוב בחיי, שמלווה אותי מלידתי ועד מותי.

אז בשנים האחרונות התחלתי לשמור על תזונה בריאה (למעט התקופות שאני בסרדיניה - אין דיאטה באיטליה!) וגם משתדלת להתאמן באופן סדיר בין נסיעה לנסיעה, אבל זה לא באמת מספיק. הגיע הזמן להתייחס לגוף שלי כמו שמגיע לו: לדאוג ולטפל בו בהרבה כבוד, אהבה וחמלה.

אז השנה אני מבטיחה לדאוג יותר לעצמי, לגופי ולנפשי: 

לאכול ארוחות מסודרות ומאוזנות המבוססות על מזון טבעי ולא מעובד עד כמה שאפשר, לשתות יותר מים ופחות אלכוהול. לזוז יותר, להתעצל פחות, להתמיד באימוני הכושר אבל גם לדעת לא להפריז. לתת לעצמי לנוח, לישון מספיק שעות, להתחיל לעשות מדיטציה ויוגה. להירגע. לנשום... 

להקשיב לגוף שלי שיודע הכי טוב מה נכון לי ומה פחות. להרשות לעצמי להתפנק במסג' או טיפול בלי רגשות אשם, כי מגיע לי לעשות הכי טוב שאפשר בשבילי.

"התאמנו כל יום ואכלו פחות" פאוג'ה סינג, החל לרוץ בגיל 88 ובגיל 104 עדיין משתתף במרתונים 


4. לפרוץ גבולות

ג'ורג' דוסון בן ה-98 מעולם לא זכה לפקוד את בית הספר ונותר אנאלפבית כל ימי חייו אבל כשהציעו לו להצטרף לכיתת לימוד למבוגרים הוא החליט באומץ להתגבר על הבושה אחת ולתמיד, ועם הרבה נחישות והתמדה פרץ בגיל 98 את הגבולות שהציבו לו נסיבות חייו.

"החיים כל כך טובים, ואני מאמין שזה רק משתפר!" ג'ורג' דוסון, למד לקרוא לראשונה בגיל 98

בשלהי שנות השלושים שלי הבנתי שאני כלואה בחיים שלא גורמים לי להיות מאושרת. ולמרות כל הפחדים, אי הוודאות והסיכונים - עזבתי משרה נוחה ובטוחה לטובת חלום שלא היה ברור אם בכלל יצליח. הרבה אנשים אמרו לי שאני פזיזה, שזה מאוחר מדי להתחיל הכל מחדש ומי יודע אם אני לא עושה טעות נוראה – אבל אני התעקשתי. כי פשוט כבר לא יכולתי אחרת. 

כמה שנים אח"כ מצאתי את עצמי עובדת בטירוף ובלחץ סביב השעון ולא מגיעה לחצי מהשכר שהיה לי כשכירה - אבל בתוך תוכי הרגשתי שאני עושה את מה שנועדתי לעשות ולמרות שעדיין לא קטפתי את פירות ההצלחה, חשתי שיש משמעות לחיי.

עם השנים המסע הזה גדל והתפתח למקומות שלא דמיינתי או חלמתי להיות: התאהבתי בסרדיניה, אי איטלקי קטן וקסום - ומתוך אהבה אמיתית ותשוקה גדולה הפכתי למומחית באי והתחלתי ללוות קבוצות ופרטיים בטיולי בוטיק חווייתיים. אם היו שואלים אותו לפני עשר שנים אם זה משהו שאני יכולה לדמיין את עצמי עושה - הייתי מתקשה להאמין בכך, אבל כשאתם מאפשרים לעצמכם את החופש להיות מי שאתם באמת - זו המתנה הכי גדולה שתוכלו לתת לעצמכם בחיים.

אז השנה אני מבטיחה לעצמי לפרוץ גבולות: 

לא להישאר במעגל הנוחות, אלא להציב לעצמי מחדש מטרות מאתגרות, פורצות גבולות שמרגשות אותי. להעז לעשות דברים שלא עשיתי מעולם, לא להגביל את הדמיון, המחשבה והמעשים שלי מבלי שניסיתי. להאמין.

לא לוותר גם כשאני נתקלת במכשולים או קשיים. להתמודד עם האתגר ולמתוח את גבולות היכולת שלי. להיות סלחנית לעצמי כשדברים לא מסתדרים ולהבין מהו השיעור שאני צריכה ללמוד מזה (לפעמים השיעור הוא פשוט לשחרר...). 

להתמיד. להתקדם אל המטרה בנחישות וסבלנות, צעד אחר צעד, אבל לא לשכוח שהדבר המשמעותי והחשוב ביותר הוא ליהנות מהדרך.

5 לתת לאחרים

כבר תיארתי בפוסט קודם - מעשים קטנים של חסד שפותחים את הלב, כיצד קשישה פעלתנית בת 96 שנותרה מרותקת בבית החווה המבודד בו גרה - הצליחה באמצעי צנוע ופשוט למדי לחולל שינוי מדהים בעולם.

המעשה שלה ריגש אותי בעוצמה אדירה, והניע אותי ליזום (בעזרת אנשים רחבי לב) הטסה של תרומת בגדים גדולה לילדים ותינוקות בכפרים מעוטי יכולת בזנזיבר. 

למרות שלא יצרתי מהפיכה גדולה בעולם, ואפילו לא ממש שיניתי את חייהם של אותם ילדים - האושר והסיפוק שבו הם קיבלו את המחווה שלי מילאו אותי בהכרת תודה על כל השפע (לאו דווקא החומרי) שיש בחיי.

הבנתי שלא צריך להיות בעלי ממון כדי לתרום לאחרים. כל אחד מאיתנו, בכל גיל ומצב, יכול להעניק מכישוריו ומזמנו לאחרים שפחות התברכו ממנו. לפעמים די רק בתשומת לב שתעשה  את ההבדל: להקשיב, לתת מילה טובה, לחייך ולהציע מחווה של עזרה אנושית פשוטה. לא תאמינו איזה הבדל זה יעשה עבור אחרים, ויותר מזה - עבור עצמכם, בצורה שאתם אפילו לא מדמיינים.

אז השנה אני מבטיחה לתת לאחר: 

לשים לב לאחרים, וקצת פחות מרוכזת בעצמי. להכיל יותר את האנשים סביבי, לנסות להבין דברים מנקודת מבטם. להיות אמפטית, סלחנית יותר, מכילה יותר. רכה יותר.

להיות נדיבה (לא רק בכסף) – לתת מילה טובה או מחמאה, גם אם זה ברור מאליו. להעצים ולחזק את הטוב. להיות שם בשביל אחרים, לתת ערך מוסף מבלי לצפות לתגמול בחזרה.

6. לחיות את החיים במלואם

רובנו מתנהלים ביומיום כשאנו שקועים עד צוואר במטלות השגרתיות של החיים, בין המחויבויות והמטרות, בין הלחצים והמתחים ובסתר לבנו מקווים להגשים מתישהו את החלומות הקטנים שתמיד רצינו לממש.

אנחנו מחכים שהילדים יגדלו, שיהיה לנו יותר זמן פנוי, שנסגור את המינוס או שמשהו אחר יקרה כדי שנוכל להתפנות לכך. אבל בסופו של דבר, זה פשוט לא קורה: החיים חולפים להם ובסופו של דבר רבים מהאנשים מביטים לאחור על חייהם וחשים החמצה על החלומות שלעולם כבר לא יזכו להתגשם.

אז השנה אני מבטיחה לעצמי ולחיות את החיים במלואם:

לא לפחד לחלום בגדול - כאילו זו השנה האחרונה בחיי, להעז ולגלות מהם החלומות והשאיפות הכי פרועים שלי ולא לתת לפחד מהכישלון לעצור בעדי. 

לזכור שהחיים הם עכשיו - ולא לחכות לרגע. לפעול להגשמתם עכשיו, כי אין זמן אחר. ולעשות זאת במלוא התשוקה, הכוונה והאמונה - 

כי החיים לא נגמרים עד שאנחנו לא נושמים את נשימתנו האחרונה.

נורה ג'ין באוורשמידט, 90, יוצאת למסע הרפתקני מחוף לחוף שעתיד להיות המסע האחרון בחייה.

ומה מאלו אתם מבטיחים לעצמכם לשנה החדשה? 

5 בספטמבר 2017

המלצות וטיפים חשובים ממני ליוצאים לחו"ל

אז הנה לפני שאני עולה שוב על מטוס לחודש נוסף בסרדיניה, ריכזתי עבורכם כמה המלצות וטיפים שעוזרים לי ואולי יתרמו גם לכם. לנוחיותכם, צירפתי קישורים לכל ההמלצות. רק ללחוץ וליהנות:



3 בספטמבר 2017

על הפתעה מזעזעת בשוק האוכל הלילי של סטון טאון

השמש השוקעת בים צובעת בצבעים חמים את הרקיע ומסמנת את תחילת הסצנה הלילית של סטון טאון, המתעוררת לחיים מדי ערב בטיילת של גני פורדאני (Forodhani Gardens) מול קו החוף.  

14 באוגוסט 2017

איך גיליתי בזנזיבר את האושר ששום כסף לא יכול לקנות...

זו נסיעה ארוכה ומשקשקת קרביים בדרך חתחתים.... 
אני ישובה ברכב המטלטל עם עלי, איש הקשר שלי בזנזיבר, בדרכנו לחלק תרומת בגדים גדולה לילדים בכפרים מעוטי יכולת באי, במשימה אשר את ההשראה עבורה תיארתי בפוסט הקודם: 
"מעשים קטנים של חסד שפותחים את הלב".


17 ביולי 2017

מעשים קטנים של חסד שפותחים את הלב

בזמן שכתבתי את ההרצאה החדשה שלי "למי קראתם זקנים?!" העוסקת בששה קשישים שובבים מעוררי השראה שקראו תיגר על הגיל ושוברים את כל הסטראוטיפים שיש לנו על הזדקנות - נגע ללבי דווקא סיפור "קטן", על אישה שלא עשתה מהפיכות גדולות אבל הצליחה באמצעי פשוט וצנוע לחולל שינוי מדהים בעולם.



26 ביוני 2017

10 סיבות מדוע לנסוע לסרדיניה דווקא בסתיו

סרדיניה מסתמנת כאחד מהיעדים החמים של הקיץ ובניגוד למוניטין שלה כמגרש המשחקים של עשירי אירופה היא ממש אינה יעד יקר לסלבריטאים בלבד.