27 בינואר 2017

המתנה של הטבע - סודות לאריכות חיים בסרדיניה (פרק 2 בסדרה)


האי סרדיניה הוא אחד המקומות הבולטים בעולם באריכות החיים של תושביו אשר רבים מהם חולפים על פני גיל מאה בקלילות מעוררת התפעלות ובבריאות יוצאת דופן. 
בפרק הראשון בסדרה לגילוי סודות אריכות החיים חשפתי את כוחה של האהבה ותרומתה לחיים ארוכים ובריאים יותר וכעת הגיע הזמן לחשוף גורם נוסף אשר באופן מפתיע זמין בחיים של כל אחד מאיתנו.





בני משפחת מליס מהכפר הקטן פרדסדפוגו מעולם לא דמיינו כי יהפכו להיות סמל עולמי לאריכות חיים אך בשנת 2012 הם מבתשרים כי משפחתם הוכרה כשיאנית גינס בתואר "המשפחה מאריכת החיים בעולם" כאשר סכום שנות חייהם של תשעת האחים והאחיות עומד על למעלה מ-818 שנים! 

בשלוש השנים הבאות ממשיכים בני המשפחה לשבור את השיא של עצמם מדי שנה ורק פטירתה של האחות הבכורה בשיבה טובה בגיל 108 - קוטעת את רצף השיאים המופלא. 

סקרנית לגלות האם מלבד גנים טובים יש סודות נוספים לאריכות החיים של בני המשפחה המופלאה - אני מחליטה להכיר אותם מקרוב. אני עושה את דרכי באופן עצמאי אל הכפר הקטן בהרי סרדיניה, מלאת תקווה שאצליח לאתר אחד מבני המשפחה ובכך למצוא קצה חוט לחיפושיי. 


כאשר אני מגיעה אל הכפר אני נכנסת אל הבר הראשון שרואות עיניי ושואלת את האישה החייכנית מעבר לדלפק היכן אוכל למצוא את בני משפחת מליס. בתגובה, היא צוחקת ומצביעה על הקיר, שם אני רואה למרבה ההפתעה תמונת פורטרט ישנה של כל המשפחה הממוסגרת בגאון לצד תעודת הזכייה של גינס!

"לאן שלא תלכי בכפר הזה – את תגיעי לאחד מבני מליס" היא אומרת בחיוך גדול וקוראת, לאביה המנהל את הבר, שהוא אחד מתשעת האחים המופלאים הנראים בתמונה. 

"אנחנו משפחה גדולה ומלוכדת וכמעט כולנו עדיין חיים בכפר הזה בו נולדו הורינו. בני משפחת מליס המורחבת מהווים כשליש מתושבי הכפר!"

אביה, אדולפו, המתגורר בקומה מעל הבר אותו הוא מנהל, מזדרז לרדת למטה כדי לפגוש את הצלמת שהגיע מרחוק להכירו.  
"תראי איך הוא התעורר לחיים" צוחקת הבת כשהיא רואה אותו מגיע בחיוך רחב. אני מביטה בו בהשתהות ומתקשה להאמין שלגבר הנמרץ העומד מולי מלאו זה מכבר 94 שנה...


הוא מוריד את התמונה המשפחתית מהקיר, מצביע על המצולמים ומונה בקלילות את שמות כל האחים לפי סדר, כולל אלו שאינם חיים עוד:  "הנה, במרכז מצולמים ההורים שלנו, פרנצ'סקו ואלאונורה, וכאן, זוהי קונסולטה, אחותי הבכורה שנפטרה בשיבה טובה בגיל 108 בשנה שעברה, אחריה נולדה קרולינה שנעלמה במלחמה, קלודינה (כיום בת 104), מריה (כיום בת 102), אנטוניו (כיום בן 98), קונצ'טה (כיום בת 96),  הנה אני ואחריי נולד נטליו שנהרג בתאונה. ויטליו אחי הצעיר כיום בן 91, ויטליה שנולדה אחריו כיום בת 86 ובזרועות אמי זו בת הזקונים, מפלאדה "התינוקת" שלנו שמלאו לה רק 83 שנה.



עד מהרה מצטרף אלינו האח הבכור, אנטוניו, שגר אף הוא בכפר, וכשאני מבקשת לצלם אותם יחד הוא מציב בגאווה על הכסא לצדם את תמונת האחות הבכורה שהלכה לעולמה, ואני לא יכולה להתעלם מהניצוץ השובב שיש להם בעיניים אשר לא התעמעם עם השנים.


מאוחר יותר אני מתלווה אליהם כשהם צועדים יחד במורד הרחוב בדרכם אל בית אחותם, קלודינה, אותה הם מבקרים בכל הזדמנות. 



היא מקבלת אותנו במאור פנים במרפסת ביתה ומעניקה להם חיבוק חם ונשיקה.



כשהם ישובים מולי יחד, אני שואלת אותם מה הסוד שלהם לחיים ארוכים



אנטוניו צוחק בקול - "מי בכלל האמין שנחיה כל כך הרבה? לא היו לנו חיים קלים: עבדנו הרבה, כבר מגיל צעיר ועברנו הרבה קשיים, ממגפת המלריה שהשתוללה באי ואחריה המלחמה שבכלל לא הייתי בטוח שאחזור ממנה, ובוודאי שלא אאריך כל כך הרבה שנים. בסה"כ היו לנו חיים פשוטים אבל טובים, ועד היום אנחנו שומרים על קשר הדוק זה עם זה ולא מפסיקים לצחוק"

והם אכן נראים כמשפחה מלוכדת ושמחה ומפגינים אהבה רבה זה לזה ולכל מי שסובב אותם. 



"אנחנו אוכלים מזון אמיתי, כלומר הרבה מינסטרונה ומעט בשר" מוסיף אדולפו "זה חשוב לאכול רק אוכל שאתה מגדל, כי הוא טבעי ובלי כימיקליים. בכל רגע פנוי שיש לי אני מבלה בכרם שלי או בחלקת האדמה בפאתי הכפר, שם אני מגדל שעועית, פלפלים, חצילים, חומוס, פול ותפוחי אדמה".



"אנחנו פשוט אוכלים כל יום מינסטרונה וממשיכים לעבוד" מסכמת בחיוך קלודינה כשהיא מתייחסת למרק אותו הם נוהגים לאכול כמעט בכל יום מחייהם וכולל שפע ירקות טריים ומגוון קטניות – שהן הסוד לבריאות טובה.


אני מבלה בתענוג את שעות אחר הצהרים עם בני משפחת מליס אשר עוטפים אותי באהבה והם משתפים אותי בנדיבות במתכון המינסטרונה שעובר במשפחתם מדור לדור.

"אבל אל תבואי אלינו בתלונות" הם צוחקים אליי לפני שאנחנו נפרדים ממני לשלום "אם גם את תעברי את גיל מאה!"

4 תגובות:

  1. רוית, איזה פוסט מחמם לב. אני מתפעלת מהנחישות שלך לנסוע להרים לפגוש אנשים שקראת או שמעת עליהם. משפחת מליס - אנשים מקסימים. אני לא בטוחה שאתחיל לגדל ירקות (למרות שבטיולי אני משתגעת מהגינות בחצרות הבתים) אבל אני יכולה לצחוק ולאכול מרק מינסטרונה. תודה על המתכון.

    השבמחק
    תשובות
    1. זיוה יקרה, שמחה שהצלחתי לרגש. הפוסט הזה הוא חלק מסדרה העוסקת בסודות לאריכות החיים, ומסתבר שכל מה שאנו זקוקים לו זמין סביבנו: מקשרים חברתיים, פעילות גופנית מתונה ויומיומית (לא כושר!)ועד תחושת השתייכות בקהילה.
      מלבד זה, המרק הזה הציל אותי בשבוע החורפי האחרון. אין כמו להגיע הביתה ולצלול לקערת מרק עשיר כזה ולדעת שכולו בריאות....

      מחק
  2. מקסים מקסים איזה יופי של פוסט הפשטות של החיים והאהבה. מה שבטוח אייפונים דור ג או ד אין להם. אחד הפוסטים היפים שקראתי,התענגתי על התמונות. זן מיוחד של אנשים שכדאי לשאוב את האנרגיות ואהבת החיים במחיצתם. זכית רוית.

    השבמחק
  3. כייף לי לקרוא את תגובתך. ובאמתת הם השכילו להבין מה שאנחנו שכחנו במירוץ החיים והקידמה.
    אז מתי אתה בא לביקור בסרדיניה?... :-)

    השבמחק